פיקוס השדרות בישראל: עבר, הווה ועתיד

הפיקוס שייך למשפחת התותיים )Moraceae), שם הסוג בעברית הוא גם שמו המדעי – Ficus – שפירושו בלטינית תאנה (ברבים fici, ובאנגלית fig). כל המינים בסוג הם צאצאי אב קדמון אחד, שהופיע לראשונה לפני 80–100 מיליון שנים (Datwyler; 1989 ,Broomfield and Hollis 2008 .,al et Ronsted; 2004 ,Weiblen and). העץ הופיע לראשונה באזורים גאוגרפיים שהיוו את היבשת הדרומית Gondwanaland (אוסטרלאסיה, הודו, אפריקה ודרום אמריקה) שם מופיעים גם כיום רוב מיני הסוג באופן טבעי.
בסוג פיקוס שבעה תת-סוגים. פיקוס השדרות שייך לתת- הסוג Urostigma. בעולם מוכרים כ800-–1,000 מיני פיקוס כעצים וכשיחים (2000 ,Whistler). המאפיין העיקרי של המינים הוא בכך שהם יוצרים תפרחת כלואה בתוך מבנה, והיא מהווה את הפגה (syconium). מחצית מהמינים הם חד-ביתיים) כמו פיקוס השדרות (כלומר בעלי טיפוס אחד של תפרחות הכולל את האברים הנקביים והזכריים. מאפיין חשוב נוסף של מיני הפיקוס הוא ההסתמכות על צרעות עצים מהמשפחה Agaonidae לצורך הפריית הפגות. ישנו מין ספציפי של צרעה לכל מין פיקוס (van; 1979 ,Janzen 2015 ,Rasplus and Noort). מיני הפיקוס תלויים לחלוטין בצרעות לצורך האבקה וייצור הזרעים. מחקרים בפנולוגיית הפריחה של עצי פיקוס מעידים שייצור הפירות חייב להמשיך להתקיים על פני עונה ארוכה, ולעיתים אף כל השנה כדי להבטיח את הישרדות המאביק (1998 al et Mawdsley). מיני הפיקוס מניבים פירות הנאכלים על ידי ציפורים ועטלפים ומהווים חלק ניכר ממזונם ואת הבסיס להישרדותם, ובעלי חוליות אלה הם המפיצים העיקריים של הזרעים למרחק.

הזהות של פיקוס השדרות ותפוצתו הגאוגרפית 

שמו המדעי של פיקוס השדרות היה תחילה retusa Ficus, ולאחר מכן nitida Ficus, שממנו נגזרו השמות שהיו שגורים עבורו בעברית – "פיקוס נוצץ" ו"תאנה מזהירה". כיום שמו המדעי הוא microcarpa Ficus (Riefner 2016). עם זאת, תמונת הזהות מורכבת יותר. התיאור המדעי הראשון של העץ פורסם ב1678- תחת השם -Itti Rheede arealou. פירוש השם הוא "Tree-Root Little " (הכוונה לשורשי האוויר, באחת השפות ההודו-אריות -Indo Aryan). שם המין retusa מופיע לראשונה ב.1767- אך ב1843- תיאר Thumberg את העץ כ-nitida, ובמשך מאה שנה הם נחשבו למינים נפרדים, אם כי כבר ב1861- נטען (1861 ,Bentham) ש-nitida הוא אותו טקסון (synonym) כמו retusa. מעט מאוחר יותר קבע הבוטנאי ההולנדי Miquel Wilhelm Anton Friedrich את האחרון כ-Ficus nitida .var retusa (1867 ,Miquel). שני הטיפוסים ניכרים בהבדלים מורפולוגיים אחדים. למשל, ל retusa הטיפוסי יש מעט שורשי אוויר (1949 ,Barrett). במקביל, זוהה המין microcarpa .F כ-microcarpum Urostigma. הבוטנאי ההולנדי גרמני Blume Ludwig Karl היה זה שגרס שיש זהות בין nituda .var retusa .F לבין microcarpa .F) 1836 ,Blume). אחד מהחוקרים שעסקו בטקסונומיה של העץ, בעיקר באוכלוסיות נטועות בקובה ובארה"ב, היה פרופ' אוטו ורבורג. ורבורג איחד תחת השם nitida .F כמה וכמה שמות טקסונים של העץ שתוארו במהלך המאה ה19- כמינים נפרדים (1949 ,Barrett). כיום מקובל (למשל, .,al et Chaudhary; 1965 ,Corner 2012) שמדובר בשני מיני עצים, האחד הוא retusa .F הטיפוסי, שהתפוצה הטבעית שלו כוללת את הודו) אולי רק באזור גואה( ובמלזיה, והוא כולל גם א .var retusa .F nitida המכסה באופן טבעי אזורים בהודו, במלזיה ובבורמה. המין השני הוא microcarpa .F המופיע באופן טבעי באזורים רבים בהודו, בבוטאן, בנפאל, במלזיה, בסרילנקה, בטאיוואן ובאוסטרליה. אין נתונים גנטיים שעשויים להעיד על ההשלכות שיש לכך על המקור של אוכלוסיות עצי פיקוס השדרות בארץ, או על החרקים, ובכלל זה המזיקים, של העץ כאן. המין הנפוץ בארץ, להשערת כותבי המאמר, הוא microcarpa .F.

נביטה והתפתחות של פיקוס השדרות 

כמו מרבית המינים בתת-הסוג Urostigma, גם פיקוס השדרות הוא "עץ חונק" (fig Strangler, and Richard 2017 ,Halkin ) המתחיל את התפתחותו על עץ פונדקאי אחר (hemiepiphyte). עם זאת, בדומה למינים אחרים בסוג הוא גם מצויד בגמישות המתאימה לנבוט על משטח סלעי (lithophyte – 2009 ,Shuyi; 2008 .,al et Rønsted). במהלך 200 השנים האחרונות ניטע פיקוס השדרות באזורים רבים בעולם. לאחר התבססות הצרעה המפרה בבתי הגידול הפתוחים והעירוניים, פיקוס השדרות נוטה להתפשט במרחב ללא עזרת האדם, ונובט מהזרעים שמפיצים ציפורים ויונקים (2016 ,Riefner ורבים אחרים) וככל הנראה גם נמלים. בארץ הוא מוגדר כצמח פולש באזור בקעת הירדן, הערבה וים המלח, בעיקר בשטחים טבעיים. אקלום של פיקוס השדרות באזור הים התיכון העדות הראשונה לאקלום פיקוס השדרות מחוץ לאזור התפוצה הטבעי של העץ היא של Tineo( 1827 ) מסיציליה. 

אקלום של פיקוס השדרות 

באזור הים התיכון העדות הראשונה לאקלום פיקוס השדרות מחוץ לאזור התפוצה הטבעי של העץ היא של Tineo( 1827 )מסיציליה. על פי דיווחו הובא העץ לסיציליה לפני .1827 באמצע המאה ה19- ניטעו עצי פיקוס.

השדרות בגנים בוטניים בספרד האקלום המוקדם ביותר של פיקוס השדרות במזרח הים התיכון היה ככל הנראה במצרים, כנראה במחצית הראשונה של המאה ה.19- נטיעה המונית של עצי פיקוס, ובכללם פיקוס השדרות, החלה בתקופת השליט העות'מאני מוחמד עלי פשה אל כביר. הנטיעות היו ברובן לאספקת עץ לבניית ספינות, ומאוחר יותר, מ1860- ואילך, החלה הקמת שדרות נרחבות במצרים. ההקמה לוותה גם בנטיעות עצי השדרה, ובתוכם פיקוס השדרות, שהוא מעצי הרחוב החשובים ביותר במצרים, ובפרט בקהיר.

אקלום ועדויות מוקדמות על פיקוס השדרות בישראל עדויות רבות, אם כי עקיפות, מרמזות של הקשר האפשרי של פרופ' אוטו ורבורג לאקלום פיקוס השדרות בישראל. אוטו ורבורג לא היה רק בוטנאי דגול בעל שם עולמי ומחשובי החוקרים של פיקוס השדרות בעולם, אלא גם מנהיג ציוני גדול "שחלקו רב בתחיית העם והארץ" )טהון, 1948(, מראשי הציונות בגרמניה, הנשיא השני של ההסתדרות הציונית בין 1905 ל,1911- ואבי הבוטניקה של ישראל )רוזנברג, 2022(. יש לציין כי במכתב לתיאודור הרצל ב1900- פירט ורבורג את רשימת העצים שראוי לאמץ בחורשים הטבעיים של ישראל, אך פיקוס השדרות לא נמצא ברשימה. ההתייחסות הראשונה לפיקוס השדרות בגינון בישראל היא ככל הנראה של מאיר אפלבאום. אפלבאום היה אגרונום ממייסדי זיכרון יעקב, וממפתחי ענף ההדרים בארץ, והיה ראש הגננים של ראשון לציון. במסגרת פעילותו כיועץ לענייני גינון של תל אביב כותב אפלבאום במכתב ב1911- שאין ברשותו עצי פיקוס השדרות, ומציין שהעץ מתאים לשמש לנטיעת שדרות, ושהוא שוקל לייבא את חומר הריבוי לארץ )שלוש, 1999(. ארנון-קרסילובסקי )2016( כותבת על נטיעה של פיקוס השדרות בשנת 1915 בשדרות ירושלים ביפו על ידי תלמידי מקווה ישראל. לטענתה, השתילים הובאו ממקווה ישראל לכבוד ג'מל פחה, מושל סוריה וארץ ישראל. אליהו קראוזה, שניהל את מקווה ישראל החל משנת ,1914 היה מיודד עם ג'מל פחה. המשתלה במקווה ישראל אכן סיפקה שתילים של מיני עצים אחדים, כגון איקליפטוס וושינגטוניה חוטית לנטיעת השדרות, אך למעשה אין כל עדות לכך שהיו ביניהם עצי פיקוס השדרות.

עצי פיקוס השדרות בישראל בהווה 

פיקוס השדרות ניטע וגדל בכל אזורי הארץ, פרט לאזורים הגבוהים. המין יכול להתפתח בהצלחה על מגוון קרקעות, ובכלל זה במשטרי לחות קרקע רחבים כולל חופי ים
 ביצות בבתי הגידול הטבעיים שלו. עם זאת, יתרונו רב בקרקעות עמוקות של מישור החוף, בתנאים של השקיה נדיבה או מי תהום גבוהים. סבילותו הרבה למזהמים תורמת ליתרונו בערים כעץ שדרה. בישראל העץ משגשג בעיקר לאורך מישור החוף ובשפלה )מידע אישי(. מנתונים שנמסרו למחברים מ25- עיריות לאורך מישור החוף והשפלה )טבלה 1 באתר כתב העת(, נראה שבמדינת ישראל נטועים כ25,000- עצים בוגרים של פיקוס השדרות, כ20%- מהם בתל אביב בלבד. בתל אביב וברחובות, שהיו הערים הראשונות לטעת את פיקוס השדרות, הוא איבד את הבכורה. למרות סגולותיו כעץ צל גדול-ממדים, העץ כמעט ואינו ניטע, ומוחלף במינים אחרים, כמו סיגלון )Jacaranda mimosifolia )שהפך בשנים האחרונות למין העיקרי שניטע בתל אביב. הסיבה המרכזית להסתייגות מנטיעות חדשות של העץ נעוצה בהבשלת הפגות, תהליך שהחל בסוף שנות ה70- של המאה ה,20- ובמידה מסוימת גם בשל התפתחות
אגרסיבית של שורשים הפוגעים לעיתים בתשתיות. 

פגעי הגנת הצומח 

מחוללי המחלות השכיחים בפיקוס השדרות אינם  ספציפיים, וחודרים לעץ דרך פצעים בשלד העץ. הפתוגנים השכיחים הם שלושה מיני פטריות ממשפחת הבהוקתיים , הניכרים בעיקר בבסיס הגזע ובחלקי הגזע התחתונים. ממשפחת Hymenochaetaceae נרשם מין פטרייה נוסף, Inonotus rickii, הגורם לכיבים ולריקבונות בענפים, בגזע צוואר השורש ובשורשים. מוכרים גם כיבים הנושאים חיידקים מהסוגים Entrobacter, Erwinia ו-Pseudomona. 42 מיני חרקים צמחוניים נמצאו בישראל על פיקוס השדרות, מתוכם 14 הם ספציפיים, ובהם גם אלה הגורמים לנזק ישיר לעץ עצמו. בין שאר 28 המינים אין מזיקים בעלי משמעות להתפתחותו התקינה של העץ )מידע אישי(. בין המינים הספציפיים נכללים מיני הצרעות המתפתחים בפגות שאינם גורמים בפועל נזק בעל משמעות לעץ. עם זאת, סביר להניח שההבשלה והתפתחות הזרעים גורעות מההתפתחות הווגטטיבית של העץ. מבין שבעת המינים מזיקי העלווה הספציפיים, מגינית הפיקוס )fici Microparlatoria), תריפס מקפל העלים של הפיקוס )ficorum Gynaikothrips ) וכנימת עש הפיקוס )simplex Singhiella), משגשגים על פיקוס השדרות, אך מרוסנים היטב על ידי אויבים טבעיים,בעיקר על ידי צרעות טפיליות. התריפס Anascirtothrips arorai נדיר למדי, והגורמים האחראיים לריסונו עדיין לא  ידועים )2023 ,Protasov and Mendel, פרסום בהכנה(. שלושה מינים הם מזיקי עלווה משמעותיים שהתבססו בישראל בעשור האחרון: צרעת עפצי העלים של הפיקוס, הפסילה הצמרית של הפיקוסוהפסילה מגלגלת עלים של הפיקוס. 

מפגעי הפיקוס

א. הבשלת הפגות והפגעים הכרוכים בכך הפגות בפיקוס השדרות מתפתחות בקצות הענפים בחלק מהלבלוב החדש רוב חודשי השנה. מחזור הלבלוב הראשון נרשם במהלך חודש מרץ. במהלך השנה יש לפיקוס השדרות במישור החוף בין שניים לארבעה גלי פריחה, כתלות בחיוניות העץ. מחזורי התפתחות הפגות, כלומר הופעת גלי פריחה המסתיימים בגלי הבשלה, אינם במועדים קבועים. ארבעת גלי ההבשלה ונשירת הפגות הם כדלקמן: הראשון בין מאי למחצית ראשונה של יוני, השני בין המחצית השנייה של יולי ובחודש אוגוסט, השלישי באוקטובר, והרביעי בין חודש ינואר לפברואר. במחצית הראשונה של שנות ה70- של המאה ה20- נרשמה לראשונה בישראל הצרעה galili Odontofroggatia, שהיא צרעה בולסת, כלומר, אינה מאביקה את הפגות, אך גורמת להבשלתן. בשל כך, החל מסוף שנות ה70- של המאה ה20- התחלפה נשירת פגות קטנות ויבשות בהתפתחות פירות עסיסיים מאוד, שהפכו את העץ למייצר נשר פרי רב במרחב העירוני )גליל, 1980(. הצרעה המפרה verticillata Eupristina התבססה כאן כעשור מאוחר יותר. כיום מוכרים שבעה מיני צרעות המתפתחים בפגות של פיקוס השדרות )מידע אישי(. הופעת הצרעה המפרה שינתה את אופן הבשלת הפרי. הוא עסיסי פחות בשל עומס הזרעים, ונוטה להתייבש. עם זאת, הבשלת הפרי של פיקוס השדרות מחוללת זיהום סביבתי ניכר. המפגעים העיקריים של העץ הכרוכים בהבשלת הפירות הם נשירת הפירות על נתיבי הליכה ונסיעה, זיהום וסכנת החלקה. מפגע פגות משמעותי נוסף קשור לפעילות של עטלף הפירות המצוי )egyptiacus Rousettus), יונק חברתי הניזון ממגוון מקורות מזון, ובעיקר מפירות )1979 ,Kulzer). לעטלפי פירות יש התנהגות הזנה טיפוסית, הכרוכה בכך שלא כל רקמת הפרי הנאכלת נצרכת, והתהליך כרוך במיצוי הנוזלים וביריקת הרקמות הקשות וחלק מהזרעי )2012 .,al et Downs; 2011 ,Jacobs and Barclay). יש לציין כי עיקר הזיהום נגרם בשל התזת צואה נוזלית )יוסי יובל, מידע אישי(. כדי לשמור על משקל גוף נמוך, על עטלפי הפירות לווסת את המים בגופם. כליות העטלף מתמודדת עם אתגר זה על ידי הפרשות ניכרות של שתן מהול מאוד )1993 ,Korine and Arad). הפרשות אלה מלכלכות מבנים בסביבות העצים שהעטלפים ניזונים מהם. כלומר, הפרשות עטלף הפירות המצוי מעצימות את מפגע הבשלת הפירות, היות שפירות פיקוס השדרות הם חלק ניכר ממזון העטלף בערים רבות בישראל.

ב. פגעי תשתית הנגרמים על ידי שורשי פיקוס השדרות באזורים אחדים בעולם, למשל בקליפורניה, פיקוס השדרות נחשב לפולש אגרסיבי )2014 ,PIER; 2012 ,Randall). פיקוס השדרות מוכר זה מכבר כהֵמיאֵּפיפיט, ולכן הוא משגשג על קירות ומבנים בערים, למשל בהונג קונג. אך למרות כמויות עצומות של זרעים ועצים שמייצרים עצים בוגרים של פיקוס השדרות, ברוב אזורי הארץ הוא אינו מוגדר כחשוד לפולשנות. נמצא כי רק באזור בקע ים המלח, סביב מעיינות עין דוד ועין גדי, הוא מוגדר כצמח פולש בשלבי פלישה מוקדמים. ההתפתחות הנמרצת של העץ ניכרת גם בגדילה עוצמתית של מערכת השורשים, בעיקר כשאספקת המים נדיבה. מי תהום גבוהים מאפשרים התפתחות פרטים ענקיים, אך הם גדלים בעיקר בשטחים פתוחים או בשטחים שהיו פתוחים בשנות ההתפתחות העיקריות של העץ. ההתפתחות נמרצת גם ללא השקיה בשל עומק מערכת השורשים. בבתי גידול עירוניים שורשים של פיקוס השדרות מסוגלים לעיתים לחדור למערכות ביוב וכך להבטיח לעצמם אספקת מים רבה. בשל כך, בקרבת מבנים העץ גורם לעיתים לסתימת צינורות הביוב. נוסף על כך, בקרבת מבנים עלולים השורשים העבים, בעיקר אלה הסמוכים לגזע העץ, ליצור לחץ ולגרום נזק למבנה, בעיקר כשבסיסו אינו יציב. יש עדויות רבות להטיית קירות תמך, ולהרמת שטחים מרוצפים על ידי השורשים. התופעות והמפגעים הללו אופייניים לעצים הקרובים מאוד למבנים, במרחק שלא עולה על 3 מטר. התופעות האלה נדירות כשהעץ גדל במרחקים גדולים יותר. אדריכלים, מהנדסים, קבלני בניין ואינסטלציה וגננים בישראל מכירים דרכי טיפול ומניעה נאותות במפגעים במקרים אלה.

דיון ומסקנות

פיקוס השדרות ניטע בישראל מזה כ100- שנים. זהו עץ  חסון, מאריך ימים המשיג ממדים מרשימים וארכיטקטורה נאה, המשודרגת אם מטפחים גם את שורשי האוויר. עץ זה הוא אחד המתאימים ביותר ליצירת צל ולהתמודדות עם שינוי האקלים במישור החוף של ישראל. הבחירה העקבית במין עץ זה במשך עשרות רבות של שנים נבעה מהצלחתו בבתי גידול רבים, מעמידותו לפגעים ביוטיים ואביוטיים וכמובן מריבוי יעיל מייחורים כדי להפיק מפיקוס השדרות את מרב התועלת, על רקע האתגרים השונים שמעמיד בפנינו העץ כיום, וכדי להמשיך ולטעת אותו, יידרשו מקבלי ההחלטות ומנהלי השטחים להתמודד עם שורה של סוגיות.

סוגיה ראשונה: פתרון למניעה או לריסון הבשלה המונית של הפגות. הניסיון להתמודד עם מפגע הפגות באמצעות ריסון ייצורן ההמוני החל כבר בסוף שנות ה80- של המאה ה.20- הניסיונות כללו בעיקר מניפולציה הורמונלית שלא צלחה, וממשק גיזום שהביא לפתרון חלקי. בימים אלה נחקרת דרך אפשרית נוספת לצמצום מפגע הפגות המבשילות. הפתרון עשוי להימצא בגנוטיפים של העץ שיבטאו שינוי מולקולרי בגנום שיאפשר שיבוש של תהליך ההבשלה. להבנת כותבי המאמר, הדברה ביולוגית יעילה של הצרעות המשרות את הבשלת הפגה אינה מעשית. עם זאת, סביר שיימצאו בבתי הגידול הטבעיים של העץ יוצרי עפצים שמתמחים בהתפתחות על הפגות הצעירות ומשבשים במהלך התפתחותם את ההתפתחות הרגילה של הפגה, ובכך גם את הבשלתה. 

סוגיה שנייה: צמצום ומניעה של פגיעת השורשים בתשתיות. השימוש הנרחב בעץ ושתילתו לעיתים במקומות שאינם מתאימים, כמו בסמיכות רבה למבנים גם, מכיוון שהעץ וממדיו לא היו מוכרים היטב לרבים מאנשי המקצוע היו המקור לבעיה. הרחבת הידע המקצועי – בכל הקשור ל: 

א. התאמת הנטיעה לבתי הגידול

ב. קטיעה מקצועית של שורשים

ג. שימוש בתכשירים מעכבי צימוח שורשים או יריעות מגבילות שורשים 

תבטיח את השגת המטרה. 

סוגיה שלישית: התמודדות עם העלייה המתמדת בהתבססות מיני חרקים פולשים ספציפיים הפוגעים בהתפתחות הכותרות. אקלום של אויביהם הטבעיים של המזיקים, שרובם ככולם שייכים לקבוצות חרקים המרוסנים היטב על ידי צרעות טפיליות, הוא פתרון נדרש ובטוח להבנתם של כותבי המאמר.

סוגיה רביעית: שמירה על בריאותם וחיוניותם של עצים מבוגרים. כיום גדלים בישראל עצי פיקוס השדרות בני כ100- שנה, שרובם חיוניים ובריאים. בסין מוכר פרט של פיקוס השדרות שגילו מוערך ב1,400- שנים. הבטחת חוסנם ואריכות ימיהם של עצים ותיקים תושג באמצעות ממשק מתאים. 

דוגמאות לממשק כזה: א. הימנעות מפציעה בלתי מבוקרת, טיפול בפצעים כבר בעצים בגילים הצעירים והקפדה על כך בעצים הוותיקים יותר, ימנעו במידה רבה חדירה של פטוגנים פטרייתיים.

ב. הבטחת אוורור מערכת השורשים על ידי מניעת הידוק קרקע

ג. משק מים ראוי המפצה על שנות בצורת במקומות שהעץ ניהנה רק מזמינות מים טבעית. כל אלה יאפשרו את שגשוגם של עצי פיקוס השדרות לשנים רבות.